סיפורים אישיים של יהודי סוצ'בה והסביבה
סיפורם של פרימה (מוצי) אקס (לבית גליקמן)

נולדתי בשנת 1923 ללאון גליקמן ומינה לבית מנדלזון.

אבי נולד במשפחה מרובת ילדים, ענייה ודתייה. בגיל 12 עבר מכפר מולדתו בלצ'נה לסוצ'בה, ועבד בחנות של שראפינסטר (דיקמן). במקביל למד, רכש השכלה ולאט לאט הצליח להסתדר מבחינה כלכלית. בהתחלה נכנס כשותף בחנות בדים של ארונוביץ' ולאחר מכן פתח חנות משלו. הוא היה בין המתפללים הבולטים בבית הכנסת ח"ג, ציוני פעיל, חבר מועצת העיר, וזכה לכבוד רב מצד האזרחים.


יונס ומוצי אקס (1987)

אני סולקתי מהתיכון ב 1940 מסיבות גזעניות. הוגליתי יחד עם שאר התושבים שבעיר, ושהיתי במורפה בין אוקטובר 1941 לאוגוסט 1944. אחרי השחרור אני ואמי נשארנו שם עד לחודש אוגוסט ואז יצאנו עם משפחת אקס בחזרה הביתה.
עקב סגירת הגבול על ידי הרוסים נשארנו בבריצ'ני עד לאפריל 1945. אחרי שחזרתי לסוצ'בה השלמתי את הלימודים בתיכון כולל בחינת הבגרות. התחלתי ללמוד רפואה באוניברסיטה שבבוקרשט ובשנת 1953 סיימתי את הלימודים וקיבלתי תואר של רופאת ילדים.
ב 1947 נישאתי ליונס אקס ז"ל ובשנת 1951 נסעתי יחד איתו, במסגרת תפקידו הדיפלומטי, לוורשה ולאחר מכן להלסינקי עד 1956. עם שובנו לבוקרשט התחלתי לעבוד כרופאה בבית החולים פאנדורי (Panduri) ולאחר מכן כרופאה מומחית לילדים. בשנת 1983 הועברתי לבית החולים ד"ר א' קנטקוזינו ומשם פרשתי לגמלאות ב 1992. בשנים שלאחר מכן עבדתי כרופאה בפוליקליניקה בתשלום ומשנת 1996 כעובדת סוציאלית של הקהילה היהודית מבוקרשט.
בעלי יונס נולד בשנת 1920. אביו אדולף היה בורסקאי ועבד במפעל של שטרנליב בסוצ'בה ואמו יעטי היתה עקרת בית, שניהם אנשים הגונים וישרים.
יונס סיים את לימודיו בבית ספר התיכון ולאחר מכן היה סטודנט שנתיים בפוליטכנקה שבבוקרשט, בפקולטה לכימייה תעשייתית, עד שסולק בגין הגזירות הגזעניות נגד היהודים. באוקטובר 1941 הוגלה יחד עם משפחתו לטרנסניסטריה והגיע למורפה. שם עבד יחד עם אביו בבורסקאות בכפרים האוקראיניים שבסביבה מתוך סיכון חיים.
אחרי שחזר מטרנסניסטריה עבד בפלטיצ'ני כמורה כמה חודשים וכמתרגם מהשפה הרוסית. לקראת סוף שנת 1944 נסע לבוקרשט להמשיך את לימודיו בטכניון, סיים בהצטיינות, וקיבל תואר של מהנדס לכימייה תעשייתית.
הציעו לו להצטרף לסגל ההוראה של הפקולטה אך אחרי סדרת שיעורים ביחסים בינלאומיים, הועסק במשרד החוץ ובשנת 1950 נשלח לוורשה כמזכיר ראשון בשגרירות הרומנית וב 1951 כיועץ בשגרירות שבהלסינקי. הוא הוחזר ב 1956 ועבד במשרד החוץ עד לשנת 1959, כאשר הועבר למיניסטריון הכימייה. זה קרה כאשר רוב היהודים סולקו ממשרות חשובות.
בתקופה האחרונה עבד במשרד היערות ומשם פרש לגמלאות ב 1978. הוא ביקר יחד איתי כמה פעמים בישראל והתלהב והתרגש ממה שראה. הוא היה אדם רחב אופקים, הגון וישר. במאי 1995 הלך לעולמו כתוצאה מסרטן הקיבה ואי ספיקת הכליות. יונס נטמן בבית העלמין היהודי בבוקרשט.
אחותו ליאה ובעלה אדולף שניהם רופאים ומתגוררים בבוקרשט.

הערת המתרגם
בשיחות שניהלתי עם יונס אקס בשנים האחרונות לחייו, הוא הביע צער עמוק על זה שלקה בעיוורון והלך שבי אחרי אשליית הרעיון הקומוניסטי. יונס האמין בתום לב שהקומוניזם יושיע את האנושות ויגאל את העולם. לשאלתי למה הוא לא שוקל לעלות ארצה השיב בנימה של מרירות שאינו רוצה להיות נטל למדינה שלא תרם בשבילה מאומה. וכדברי רבי שמעון בפרקי אבות, נשא כתר שם טוב לאורך כל ימי חייו.