סיפורים אישיים של יהודי סוצ'בה והסביבה
סיפורו של שלמה פוקס

נולדתי בעיר סוצ'בה בתאריך 22.3.1934 להורים משה ואסתר פוקס. גרנו ברחוב רג'ינה מריה 34, בבית של משה שמאי שפירא וברל ורחל ליקוורניק.
לאמי היתה חנות למוצרי חלב (Brânzărie). יחד איתנו גרו גם אחי הצעיר יוסף פוקס ז"ל ולידנו במס' 39 גרה אחות אמי בלומה עם בעלה אברהם שפירא ולהם היתה חנות גלנטריה. להורים של דודי אברהם שפירא היה במס' 41 בזמנו בית מרזח.












שלמה (מימין) ויוסף פוקס

כמו לרוב הילדים היהודים בתקופה ההיא, המיילדת היתה הגב' נוסיג. בגיל שלוש התחלתי ללכת לגן הילדים העברי של הגננת הגב' איזוליס, שם למדתי משנת 1937 עד שנת 1941. אחרי הצהריים הלכתי לתלמוד תורה (חדר) שהיה סמוך לגן הילדים. בספטמבר 1940 הלכתי לכיתה א' בבית הספר העממי הממלכתי שהיה בגן העירוני (פולקסגרטן) מול בית העירייה.
ואולם, לאחר מספר ימים, הודיעו לכל התלמידים היהודים ללכת הביתה ולא לבוא יותר לבית הספר. התחילו הרדיפות של המשטר הפשיסטי של המרשל אנטונסקו ומשמרות הברזל של קורנליו קודריאנו. ב 10 באוקטובר 1941 גורשנו מהבית יחד עם כל יהודי סוצ'בה לטרנסניסטריה. ברכבת משא הגענו לאטאקי בבסרביה על גדות נהר הדנייסטר, משם עברנו במעבורת את הדנייסטר והגענו למוגילב פודולסק.
לאחר שהייה של כמה ימים במחנה במוגילב, הצלחנו לחמוק מהמחנה ובעזרת יהודים מקומיים שכרנו עגלה והגענו לשארגורוד. שם עברנו את כל התלאות של טיפוס, רעב וקור, דודי אברהם שפירא מת שם, אך אנו שרדנו ובשנת 1944 הצבא האדום שחרר את שארגורוד. יחד עם הצבא האדום התחלנו לנוע לכיוון צ'רנוביץ ואת הדרך ממוגילב עד צ'רנוביץ הלכתי ברגל יחף ואני ילד בן 10 ואחי יוסף בן 8. מצ'רנוביץ חזרנו לסוצ'בה כאשר החזית היתה עדיין בפלטיצ'ני, כ 20 ק"מ מסוצ'בה.
התחלתי ללמוד כדי להשלים את מה שהחסרתי בשלוש שנים בטרנסניסטריה ואחרי סדרה של בחינות חיצוניות התקבלתי לכיתה הראשונה (5 שנות לימוד) של הגימנסיה "שטפאן צ'ל מרה". לאחר מכן סיימתי עוד 2 שנות לימוד בגימנסיה היהודית ובאותו זמן כמו כל הנוער היהודי בסוצ'בה הצטרפנו לתנועות נוער ציוניות. אני הצטרפתי לתנועת בית"ר שבה היה חבר דודי וילי (זאב) לקר ז"ל.
בשנת 1947 יחד עם קבוצה של ילדים מכל תנועות הנוער נסעתי דרך בוקרשט להולנד. בהולנד היינו במשך שנה בכפר ילדים של עליית הנוער אשר מומן על ידי ממשלת הולנד ובאוקטובר 1948 עלינו ארצה עם האונייה "נגבה". בארץ שהיתי במסגרת עליית הנוער בכפר הילדים של בית"ר בבאר יעקב, לימים מוסד חינוכי ע"ש ז'בוטינסקי.
בשנת 1950 יחד עם משפחתי הצטרפנו למושב עולים ליד עקרון (מזכרת בתיה) לימים מושב גני יוחנן. בשנת 1952 התגייסתי לצה"ל ושירתתי בחיל החימוש שנתיים וחצי עד שנת 1954.
בשנת 1955 התחתנתי ונולדו לנו שני ילדים. במשך השנים השלמתי לימודים טכניים בתחום הרכב והתחבורה, ועבדתי כמנהל טכני בחברה ממשלתית - 38 שנים.
בשנת 1999 פרשתי לגמלאות ולצערי הרב אשתי נפטרה בדצמבר 2002. אני עדיין עובד באופן חלקי.