סיפורים אישיים של יהודי סוצ'בה והסביבה
סיפורה של רחל (שלה) עציון (לבית שוייצר)

אני רחל (שלה) עציון לבית שוייצר אלמנתו של יהושע עציון (ביבי פלנבאום). נולדתי בשנת 1933 בעיירה מיכאילני למשפחת שוייצר.
בשנת 1941 עם התקדמות הצבא הגרמני מזרחה, גורשנו יחד עם כל בני העיר לטרנסניסטריה. הגענו לכפר קטן בשם וינדיצ'ני שבו חיינו ועברנו את כל זוועות המלחמה עד השחרור בשנת 1944.
חזרנו ברכבות משא לרומניה, למיכאילני ובשנת 1945 המשפחה עברה להתגורר בעיר סוצ'בה, שבה חיינו במשך חמש שנים. לגבי היו אלה שנים טובות מאוד לאחר כל הסבל שהיה מנת חלקנו במלחמה. אני המשכתי ללמוד בתיכון ונהניתי מאוד מהלימודים ומחיי החברה. בשנת 1950 המשפחה עלתה לארץ. לאחר שהות ממושכת במעברות השתקענו לבסוף בעיר חיפה, ובה אנו חיים עד היום.










רחל (שלה) ויהושע (ביבי) עציון (פלנבאום)

לזכרו של יהושע עציון (ביבי פלנבאום) ז"ל

את ביבי זכרתי עוד מחו"ל בהיותי נערה, אך בארץ פגשתי בו שוב ונוצר קשר אשר הביא בשנת 1954 לנישואינו. נולדו לנו ילדינו מאיר וטלי, שלימים הולידו חמישה נכדים.
ביבי נולד בשנת 1925 בסוצ'בה להורים מאיר ופייגה (לבית שכנר) פלנבאום. במשפחה עוד שני ילדים האח דוד (דודל) והאחות למחצה, פַנציה. ההורים היו בעלי חנות למכירת בדים ודברי סדקית ב "ידישע גאסע".
האב נפטר בגיל 52 וביבי נאלץ כילד לסייע לאמו בפרנסת המשפחה. בשנת 1941 גורשה כל המשפחה, יחד עם יתר אנשי הקהילה לטרנסניסטריה, לעיר מורפה. כמו שאר היהודים המשפחה סבלה רעב, קור ומחלות. האח הבכור נלקח למחנה עבודה בטריהטי וביבי דאג לאמו עד מועד השחרור.
בשנת 1945 חזר ביבי עם משפחתו לסוצ'בה. לאחר פעילות בתנועת 'בית"ר' עלה בשנת 1947 במסגרת עליית הנוער באונייה פאן יורק, אך המעפילים הוגלו על ידי האנגלים לקפריסין ורק בשנת 1948 הצליח להגיע לארץ. עם הגיעו התגייס לפל ים, לימים חיל הים. ביבי המשיך את שירותו בצבא קבע. לאחר קורס קצינים הוא שירת במגוון תפקידים ותוך כדי לימודים עלה בסולם הדרגות והשתחרר בשנת 1972 בדרגת סגן אלוף.

פייגה, אמו של ביבי, עלתה לישראל בשנת 1950, ומאז הוא דאג לכל מחסורה עד יומה האחרון.
עם שחרורו מהצבא התחיל לעבוד באוניברסיטת חיפה בתפקיד מנהלי עד לפטירתו בשנת 1986. את נכדיו לצערי הוא לא זכה להכיר, אבל אנחנו מזכירים אותו ומוקירים את זכרו.