סיפורים אישיים של יהודי סוצ'בה והסביבה
סיפורו של יעקב סמוטריץ'


על משפחתי - הורי ירדו למצולות בדרכם ארצה.

משפחת סמוטריץ' היתה מהמשפחות הידועות והמוכרות בשוץ. הסבא רבא שלי הגאון ר' ישראל לייב סמוטריץ' זצ"ל היה הרב והדיין של שוץ בסוף המאה ה 19 ותחילת המאה ה 20. אבי ז"ל חיים סמוטריץ' היה תלמיד חכם, חברותא של הגאון מאיר שפירא זצ"ל, יליד שוץ, אשר יסד את הישיבה הידועה "חכמי לובלין".










חיים סמוטריץ' ואשתו אלקה ז"ל

כפי שסופר לי, למד אבי בצעירותו בוויז'ניצר קלוז בשוץ, ויחד עם מאיר שפירא ומיכאל וסרמן - היו "השלישיה". כל משפחתי היתה משפחה ציונית. באופן כללי אני זוכר את שוץ כעיר ציונית וחסידית.
לצערי הורי לא זכו להגיע לארץ ישראל. הם ירדו למצולות עם האונייה "מפקורה" שיצאה מקונסטנצה עם למעלה מ 380 יהודים ובהם כ 80 יתומי טרנסניסטריה, אך הופגזה וטבעה בים השחור. האונייה הפליגה בערב שבת נחמו, פרשת ואתחנן, והאסון קרה סמוך להפלגתה בליל שבת אור ליום ט"ז במנחם אב תש"ד (4.8.1944). על אסון מפקורה כתבו הרבה. מספר חודשים לאחר הטבעת האונייה על ידי הגרמנים ימ"ש, הופיע בעיתון "הבוקר" מאמר ולהלן קטע על הורי מתוכו.
















תעודה על טביעתם של חיים
ואלקה סמוטריץ' בדרכם ארצה

מתי - הים

נרות נשמה לקורבנות "מפקורה"

טיפוסים מיוחדים בין נוסעי "מפקורה" היו ר' חיים סמוטריץ' ואשתו. הוא יהודי פיקח, הקובע עתים לתורה, בעל ידיעה רחבה ובעל זיכרון, תמיד שמח, תמיד מזומן לספר איזו מלהא דבדיחוהא משיחת החולין של תלמידי חכמים. בעל זמר רגיש, שנשא בחובו אוסף שלם של נגינת החסידים.
היא אשת חיל, וביתה פתוח לרווחה לנוער הציוני הדתי בבוקרשט. שם בביתם, התקיימו בימים שהתנועה היתה במחתרת הרבה שיחות, הרבה ישיבות ואפילו עמדות. לכל באי ביתה התייחסה הגב' סמוטריטש כאל בנים. את כולם קיבלה באהבה ובסבר פנים יפות.
מוסדות המדינה הכירו בקורבנות "מפקורה" כזכאים לתעודות הנצחה.
באשר לי אישית, אין לי הרבה זיכרונות משוץ כי משפחתנו עזבה את העיר בדצמבר 1932 ואני אז בגיל 11. אחד הזיכרונות שיש לי משוץ הוא שעם בואו של הגאון הרב משולם ראטה זצ"ל לכהן כרבה של העיר הונהג בתלמוד תורה ללמוד חומש עברית בעברית ובכלל למדנו עברית, דקדוק עברי, היסטוריה יהודית, קצת דינים וכאמור כל זה בעברית. המורה שלי היה מילר. למדנו ספר שמואל עם פירוש "מקרא מפורש". פירוש שבחוגים חרדיים נחשב כפירוש מודרני וספרים עם פירוש זה לא נכנסו לביתם.
עליתי ארצה במרץ 1941. בשנת 1946 נשאתי לאישה את ברוריה לבית רפלפלד. הילדים שלנו בן ובת שניהם מחנכים. הבת חברת קיבוץ טירת צבי והבן ב"בית יתיר" בדרום הר חברון. יש לנו 12 נכדים בלע"ה, שבעה מהם כבר נשואים ואף זכינו לנינים.