סיפורים אישיים של יהודי סוצ'בה והסביבה
סיפורו של שמואל (סאשה) לכנר

על משפחת לכנר

משפחת לכנר היתה אחת המשפחות הוותיקות בסוצ'בה ולפי התאריכים על המצבות המדובר במעל 200 שנה. סבי היה חבר מועצת העיר. אבי אדולף נולד בסוצ'בה בשנת 1909 והיה בעל חנות מכולת קטנה, עבד זמן מה כפקיד בנק ולאחר נישואיו לסלי נסעו "לבילוי ירח הדבש" בטרנסניסטריה. שם עבד בקואופרטיב בשכר מינימלי והיו מרוצים שיש להם מים חמים לתה ופרוסת לחם עם ריבה. לאחר השחרור על ידי הרוסים נסע יחד עם אשתו, שהיתה בהריון, כ 3 שבועות בעגלה עד שהגיעו לסוצ'בה. בטרנסניסטריה השאירו את אמה של אבי וקרובים וחברים רבים אחרים.
לאחר חזרתו לסוצ'בה שימש כפקיד, מנהל השיווק וסגן מנהל בקואופרטיב "אלימנטרה" ויצא לגמלאות בשנת 1971. לארץ עלה בשנת 1987 וכבעל לב יהודי נישק את האדמה מיד עם רדתו מהמטוס ואמר "תודה לאל שאקבר באדמה הקדושה של ארצנו הקדושה".
הוא נפטר בשנת 1991 והובא למנוחות עולמים בבית העלמין באשדוד. בשנת 1995 נפטרה אמי היקרה סלי ונקברה בבית העלמין באשקלון.
באופן מעשי חיי משפחת לכנר היו כחיי רוב היהודים בסוצ'בה. אבי היה הלכנר הראשון שלא נקבר בסוצ'בה או בסביבתה. אני, סאשה, הייתי הילד הראשון שנולד בסוצ'בה לאחר השיבה מטרנסניסטריה. אחרי שסיימתי בית ספר תיכון הייתי סטודנט באוניברסיטת יאסי, שם למדתי כלכלה, ולמרות שציוני היו טובים מאוד לא יכולתי להישאר במסגרת האוניברסיטאית עקב היותי יהודי. עבדתי בסוצ'בה כמפקח מס הכנסה ואחר כך עברתי להתאחדות בעלי המלאכה, כאחראי על האספקה והשיווק. המנהל שלי, שמואל קריגסמן קידם אותי לתפקיד בכיר. עליתי ארצה בשנת 1987 עם שני בני והשארתי מאחורי את קברה של אשתי פרדריקה (בולוג) לכנר לבית פוקס, שהיתה רופאת שיניים וממשפחה דתית.
בארץ, בעזרת השם, הצלחתי עם בנַי – אדי (צבי) הוא עו"ד עצמאי בבאר שבע, אדם אינטליגנטי ומוכשר, נורברט (יעקב) הוא מומחה למחשבים, ועובד במקצועו. גם כלתי דליה מועסקת בחברת מחשבים, היא צברית ובוגרת מנהל עסקים. יש להם ילד - אברהם בן (על שם אבי) שהוא הלכנר הראשון שלא נולד בסוצ'בה אלא בישראל ושבבוא הזמן אקח אותו לבקר בעירי האהובה סוצ'בה.
אחרי שנים רבות כאלמן הכרתי את חנה, אף היא ילידת רומניה ואנו מתגוררים באשדוד. אני עובד בתפקיד חשוב בביקורת מס הכנסה וב 2012 אצא לגמלאות.