[הדפסת דף זה]
Click on the Print button


סיפורה של אלזה ליבוביץ


עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא (משלי ט"ז, ל"א)

הקהילה היהודית בסוצ'בה היתה קטנה וכולם שם הכירו את כולם. המנהג של האוכלוסייה היהודית היה לשלוח את ילדיהם מגיל רך ל"חדר", שם הם למדו לקרוא ולכתוב עברית, למדו בעל פה את הברכות, לקרוא בסידור ולהבין את ספרי החומש.












אילזה לייבוביץ'

הדורות של שנות ה 30 עד הגירוש למחנות בטרנסניסטריה למדו ברובם ב"חדר" של רבי הרש נוטה קלקשטיין. איש נמוך קומה וחיוור מטבעו, אבל עם ידע רחב ואמונה בתורת ישראל ובקדוש ברוך הוא. הוא הכין את דורות הנערים לטקס ה"בר מצווה" במלאות להם שלוש עשרה, וגם בלימוד מעמיק יותר בספרי קודש עם פירוש רש"י וגם גמרא.
לצדו היתה תמיד בתו חיה לאה לילה קלקשטיין, דודתי. היא היתה מתעסקת יותר במשמעת הילדים בזמן הלימודים. הרבי קלקשטיין היה דמות מוכרת ומכובדת בעירנו וההורים שלחו את ילדיהם ל"חדרו" כדי ללמוד קצת יידישקיית. סבתי שרה וסבי ר' הרש נוטה מצאו את מנוחתם בבית העלמין בסוצ'בה.
אני אלזה שניידר ליבוביץ גאה להיות נכדה של רבי הרש נוטה. הורי רוזה ופנחס שניידר חיו בסוצ'בה. אבא היה פרוון מוכר בכל היישובים סביב סוצ'בה. אני סיימתי לימודים אקדמיים בפוליטכניקה מעיר יאסי שברומניה, בתואר מהנדס הפוליטכניקה. התחתנתי עם פאול ליבוביץ' - איש תרבות ואמנות, עיתונאי, אוצר אמנות ויו"ר מוזיאון התנ"ך בתל אביב.
יש לנו בן הרדי צבי ליבוביץ' קלז'אן, איש מחשבים, וכן נכד פטר, תלמיד תיכון.