סיפורים אישיים של יהודי סוצ'בה והסביבה
סיפורו של יהודה כהן
נולדתי בשוץ ב 30.9.1914 (יום כיפור) בבית לא עשיר כילד של שמעון וזיסל כהן. הורי בכו תמיד על תקופת שלטונו של הקיסר פרנץ יוזף ועל החיים הטובים תחת השלטון האוסטרי. למדנו אלף בית אצל זיידל מלמד, חומש ורש"י אצל פרוים מלמד, עד שבאו המורים חיים קרטן ומילר והתחלנו ללמוד גם עברית. כמעט כל החבורה שלנו הלכה לעבוד בחנויות, כעוזרים, פרט לאדולף וייטמן שהיה ממשפחה אמידה, להוריו היתה טחנת קמח והוא למד רפואה ונהייה דוקטור.
יהודה כהן
ייסדנו את השומר הדתי ואחרי זה את הפועל המזרחי אבל הרוב לא עלה ארצה מפני שהאנגלים לא הנפיקו סרטיפיקטים. כך התגלגלנו לבוקובינה הצפונית, צ'רנוביץ - וושקאוץ, שנכבשה על ידי הרוסים ב 1940. בוושקאוץ עבדתי במחסן תבואות ממשלתי שאליו הביאו האיכרים תבואה בפקודת השלטונות (כעין מס). שם גם התחתנתי עם בתו של השוחט ר' ישראל קופלמן. ב 22 ביוני 1941 תקפו הגרמנים והרומנים את רוסיה ולו היינו נשארים בוושקאוץ היה גם גורלנו דומה. זה היה גם גורלם של אלה שעבדו אתי ונשארו במקום.
בליל ה 1.7.41 ברחנו בעגלה לרוסיה, עד שהגענו לתחנת רכבת ומשם נסענו לתוך רוסיה הענקית. אשתי התגלגלה לטשקנט ואותי גייסו לצבא האדום. החורף הראשון היה קשה מאוד, וקר מאוד, אולם לאחר שהגרמנים נחלו מפלה בסטאלינגרד, השתפר המצב והתחילה ההתקדמות מערבה. כשבוקובינה שוחררה, הייתי כבר סמל בצבא האדום. הגעתי לצ'רנוביץ ושם נודע לי מפי שמואל אוברווגר שהורי נספו בטרנסניסטריה.
אחותי אלקה ואני הגענו ארצה דרך קפריסין באונייה פן קרשצ'נט. משנת 1948 אני גר בטבעון בבית פרטי עם גינה, עבדתי 30 שנה בדואר הראשי בחיפה ואני כבר מזמן בפנסיה - הגעתי לגיל 90. אני חי ב"ה טוב, יש לי חמישה נכדים, וחמישה נינים כולם מסודרים ב"ה טוב מאוד. משנת 1940 לא גרתי בסוצ'בה - ביקרתי שם פעמיים - ובכנס של יוצאי שוץ לא הכרתי אף אחד, פרט לסלי הירש ואדולף וייטמן וחוץ מהם אף אחד לא הכיר אותי.
|
