סיפורים אישיים של יהודי סוצ'בה והסביבה
סיפורו של אלפרד הורוביץ

נולדתי בעיר קימפולונג, והחל מחודש מרס 1945, אחרי שנשאתי לאישה את מֵטה למשפחת ברוקר, עברתי לגור בסוצ'בה.
ברצוני להעלות קודם את זכרה של משפחת ברוקר. אבי המשפחה היה דוד ז"ל, האימא יעטי ז"ל, הבת מטה ז"ל והבן פולדי

(לאופולד) ז"ל. יחד עם כל תושבי העיר היהודים, הם גורשו באוקטובר 1941 לטרנסניסטריה. אחרי כל התלאות הגיעו דרך

אטאקי ומוגילב לשארגורוד, שם התחילו הבעיות והאסונות. בחורף הראשון נפטר ראש המשפחה דוד ברוקר. האלמנה מוכת יגון

נשארה עם שני ילדיה מטה ופולדי. וכך כמעט שלוש שנים עד לשחרור הם חיו בתנאים קשים וסבל רב. באביב שנת 1944 חזרו יחד

עם יתר המגורשים לעיר מולדתם ולביתם בסוצ'בה.
















אלפרד ומטה הורוביץ

אז הכרתי את מטה, התחתנו וחיינו באושר וכבוד רב 53 שנים עד שגורל אכזר הפריד בינינו כאשר היא נפטרה ב 3.5.1998. היא

היתה החזקה במשפחה ועוגן לאורך כל הזמן. נשארתי עם הזיכרונות המלווים אותי יום יום.
עלינו ארצה בשנת 1964 וכאן הוספנו לבתנו היקרה דניס גם את השם דניאלה. היא סיימה את לימודיה ברפואה באיטליה בשנת

1978 והתחתנה עם ד"ר סבי ויינשטיין מרדאוץ בשנת 1976. בשנת 1979 נולד בנם היחיד ליאור, כעת סטודנט בשנה השלישית

למשפטים וכלכלה.
בשנת 1967 כאשר הגיע הכנר הרומני יון ווֹיקו - שהכרתי עוד מרומניה - לסדרת קונצרטים, הוא ביקר אצלנו והגיע יחד עם

הפסנתרן היהודי הנודע מינדרו כץ.
אחרי שהתאלמנתי אני מקדיש את רוב זמני לבקר אצל בתי ומחכה בכיליון עיניים לנכדי ליאור שבא מדי פעם לדרוש בשלום סבו.

קרובי היקרים הם מקור לשמחה וסיפוק לעת זקנה.

















מימין: אווה דרמר, אוסוולד דרמר, זלמה הייטל, אריך הייטל, יטי אלנבוגן (רוקנשטיין)

לא אסיים, בלי להזכיר את משפחת דרמר, שהכרתי מקרוב אחרי שהתחתנתי ועברתי לגור בסוצ'בה ב 1945.
בהמשך, אוסוולד ואווה דרמר עלו ארצה עוד לפנינו, אך כאשר נפגשנו שוב, קשר הידידות בינינו התחדש והתחזק. כל זה בזכות

אשתי מטה ז"ל, שהכירה מזמן את שניהם. אנשים נהדרים תמיד מוכנים לעזור וחביבים מאוד.
אוסוולד נפטר לפני מספר שנים ואלמנתו אווה גרה בגפה בקריית חיים, כאשר עוזרת רומניה מטפלת בה ודואגת לה, יחד עם

אחייניתה תמרה גולדשטיין מחיפה.