סיפורים אישיים של יהודי סוצ'בה והסביבה
סיפורו של ד"ר שמואל גולדן (סנדי גולדנברג)

אני ד"ר שמואל גולדן, לשעבר סנדי גולדנברג, נולדתי ב 1937 בסוצ'בה להורי ארמין (מוניו) ורבקה (אתל) לבית קליגר ז"ל.
סבי מצד אבי היה קלונימוס קלמן גולדנברג, בעל אחוזות שירד מנכסיו בעקבות מלחמת העולם הראשונה וקריסת הבורסה בניו יורק ב 1929. היו לו ארבעה בנים. אחי אבי ארנולד, בובי, וזיגמונד נספו כולם בטרנסניסטריה וכך גם סבתי. סבי נפטר בגיל 100 ב 1940. מנישואים קודמים היתה לו בת בשם מרי.

סבי היה בעל הבית ברחוב הראשי - מס' 1 - שעד היום נמצא תחת שימור היסטורי. סבי מצד אמי, ר' יוסף חיים קליגר היה נשוי לפרידה לבית וגנר, אביה היה שרגא פייבל שהיה ידוע כאיש חכם ונותן עצות. נולדו להם שני בנים ושתי בנות.
אמי ז"ל רבקה, עלתה לארץ ב 1950, אחיה אריה (לאון) קליגר עלה לארץ ב 1950 והבת יונה (קוקה) עלתה לארץ ב 1931 יחד עם אחיה שרגא פייבל (יונה) קליגר.



ד"ר שמואל גולדן (סנדי גולדנברג)

סוצ'בה זכורה לי כעיירה שקטה שבה היתה לאבי חנות חשמל שצפתה על כל הרחוב הראשי ולפני מלחמת העולם הוא העסיק בה כמה עובדים.
מיולי 1941 כל היהודים בסוצ'בה היו חייבים לשאת את הטלאי הצהוב והטלאי זכור לי בבירור. באוקטובר 1941 הוגלינו לטרנסניסטריה יחד עם הורי וסבתי הנרייטה גולדנברג ובנה זיגמונד וכן דוד אמי בן ציון קליגר, אשתו הניה עם שתי בנותיהם ברטה (נישאה למיליו מאייר) ולורציה (לאה) אשר נישאה למשה וייסברוד יבל"א.
אחרי מסע מפרך בקרונות בהמות שמשם זכורה לי אמרה שביקשתי מאמי מים ואמרתי לה: "את גם בן אדם, תביני אותי אני צמא". אחרי מסע רגלי דרך אטאקי (זכורה לי פרשה עגומה שבה כל היהודים התרגשו וגעשו כי יהודה טננהאוס, שהיה אז נער נפל לתוך הדנייסטר הקפוא וכמעט קפא מקור) הגענו לגטו מוגילב ומשם הועברנו לגטו דז'ורין שהיה במרחק של כ 40 ק"מ ממוגילב ותחת הפיקוד של הז'נדרמיה הרומנית, המיליציה האוקראינית ותחת הפיקוד העליון של ה SS הגרמני.
כעבור שנה, נשלח אבי למחנה עבודה מעבר לנהר בוג ושם שהה כשנה, הוא נשלח בחזרה, ובדרכים לא דרכים חזר לדז'ורין. בטרנסניסטריה נפטרו מרעב ומחלות סבתי הנרייטה ושלושת בניה.
שוחררנו על ידי הצבא האדום ב 1944 אחרי שמעל ראשנו ולתוך הגטו עפו כדורים ופצצות משני צדי החזית. בדרכנו חזרה התעכבנו בבריצ'ן במשך כמה חודשים וחזרנו לסוצ'בה לבית הפרטי שבנה אבי ברחוב פטרו ררש 53 (היום מס' 18). לפי מידע "מודיעיני" נודע לאבי שכל הרהיטים שלנו נמצאים בכפר במרחק כמה קילומטרים מסוצ'בה וכשהוא בא לתבוע את הרהיטים אמרו לו שהכול נקנה לפני המלחמה. בין הרהיטים הוא מצא חוברות פרסום של פיליפס וכשהוא פתח אותן נפלה תמונה שלו מתוך אחת החוברות - הוכחה ברורה על בעלות.



חנות מוצרי חשמל של ארמין (מוניו) גולדנברג.

בסוצ'בה התחלתי ללמוד בכיתה ג' ולאחר שנה הועברתי לבית ספר התיכון היהודי שם סיימתי בהצטיינות בממוצע של 9.87. חברי הקרובים היו יהודה אורבך, הנמצא בארץ, ניקי מניה החי בניו יורק, שמואל (סדי) קימל החי בקריית חיים, משה שטיין שהיום רופא. זכורה לי הקונדיטורייה וגנר שבה היתה עוגת השמנת המפורסמת אשר אשתי לפי מיטב המסורת אופה עד עצם היום הזה, לאחר שקיבלה את המתכון מאמי ז"ל.
זכור לי גן ביתנו, שהיה גדול מאוד ושורות של עצי פרי פיארו אותו (היום יש בית ספר שלם בתוך הגן שהיה שלנו). זכורים לי טיולים לחורבות המצודה ע"ש שטפאן הגדול, טיולים לזמקה, הייתי חבר בתנועת הנוער הציוני והמדריכים שלי היו יהודה טננהאוס ובומי שטטנר ז"ל.
מהמשפחה של אבי חיים היום בת דודתי שולמית אנישקו בפתח תקווה, בת דודתי מימי נידרמאייר לבית גולדנברג, בקנדה.
מצד אמי חיים היום בארץ בת דודתי גאולה רש, אחיה אילן קליגר עם ילדיהם. כמו כן, בנות דודתי רבקה ודניאלה לבית טילס בנות קוקה קליגר, ונילי ומשה קליגר, בני יונה קליגר.

עלייתנו ארצה היתה כרוכה בקשיים רבים, אולם מפקד המשטרה היהודי בשם פופיק, חמד את ביתנו היפה ועל כן אִפשר להורי לקבל אישור יציאה מרומניה. ב 1950 עלינו ארצה באונייה טרנסילבניה ואחרי מגורים בחיפה עברנו לקריית ביאליק.
למדתי רפואה, הייתי במשך 25 שנה מנהל מחלקה לכירורגיה פלסטית בבית חולים כרמל בחיפה, וכיום אני עובד בבית חולים אלישע. הנני גר היום בחיפה, נשוי לאילנה, אב לשלושה וסב לשני נכדים.