אלה שהיו עמנו ואינם עוד
יעקב (יאניו) פורר ז"ל
על יעקב (יאניו) פורר ז"ל (כתב מאיר קוסטינר)
חברותינו
רבת השנים התחילה בשוץ בשחר נעורינו כאשר אנו גרנו ברח' צ'יפריאן
פורומבסקו ויעקב גר ברח' ארמניאסקה. בין בתינו ברחובות אלה הפריד בית ושטח
זרוע תירס של דודי ברוך קוסטינר מרח' יון קריאנגה. סבך התירס שימש מקלט
מצוין למשחק שוטרים וגנבים ששיחקנו יחד. גם בצילה של עלוותו הענפה של עץ
אגוזי המלך, שהיה בחצר ביתו של יעקב בילינו שעות במשחקי ילדים שונים.
יעקב (יאניוּ) פורר עם אשתו קוקה וחברים ביערות הכרמל
יעקב
גורש עם משפחתו לשארגורוד שבטרנסניסטריה. שוטר יהודי שבא לקחת לעבודת פרך
את בובי בן ה 16, אחיו של יעקב, ולא מצא אותו לקח במקומו את יעקב, אשר
נקרע מחיק משפחתו ונשלח לעבודת פרך בוורברובקה על הבוג, והוא ילד בן 13
בלבד.
התנאים במחנה עבודה זה היו קשים מנשוא בעיקר עבור נער בגילו
וכעבור כמה חודשים הוא חזר חולה ותשוש עם דלקת ריאות כבדה, אושפז לזמן
ממושך בבית חולים ורק בנס נשאר בחיים.
אחרי החזרה מגירוש טרנסניסטריה
היינו ביחד בקן תנועת הנוער הציוני בשוץ. לאחר פעילות של כשנתיים יצאנו עם
עוד כמה חברים להכשרה בסניף התנועה בצצקה שבאזור אורדיה. זכורים לי הלילות
ששמרנו יחד שלא יגנבו את העגבניות בחלקת השדה שהיתה בסניף ההכשרה.
יעקב
עלה ארצה ב 1947 עם פלוגה ב' של ארגון הצופים של התנועה. במלחמת השחרור
הוא היה מגויס והשתתף בחפירת תעלות וביצורים בקיבוץ דגניה. אחרי שירותו
הצבאי חזר לבית הוריו בכפר חסידים והתחיל ללמוד משפטים. בשנת 1953 נישא
לקוקה לבית לזרוביץ'. בסיום לימודיו עבד כעורך דין עצמאי ואחר כך מונה
לשופט בבית הדין לעבודה בחיפה.
כאשר עליתי ארצה ב 1960 התחדש הקשר
בינינו. היינו נשואים, אבות לילדים ויחד חרשנו את המדינה בטיולים
ופיקניקים עד שמחלה קשה הכריעה אותו. יהי זכרו ברוך.
|
