אלה שהיו עמנו ואינם עוד
עמנואל (מאניו) מיכלוביץ' ז"ל
על עמנואל (מאניו) מיכלוביץ' ז"ל (כתב שמחה וייסבוך)
מאניו,
כפי שכולנו קראנו לו נולד ב 10.8.1928 בסוצ'בה. אביו גרשון, דמות מוכרת
בעיר, היה יידישיסט בכל רמ"ח איבריו. בזמן הגירוש שהה עם בני משפחתו בעיר
מורפה שבטרנסניסטריה. אחרי שחזר היה פעיל בתנועת הנוער הציוני וחבר בקבוצת
"כרמל". כצעיר בעל ידע רב בספרות ותרבות עולמית, מחונן בחוש הומור מחודד,
היה יכול להתבדח בארשת פנים רצינית לגמרי.
עמנואל (מניו) מיכאלוביץ ואכים הופּמייר
זכור
לי מקרה באחד השיעורים בצרפתית בתיכון, כאשר המורה ז' רורליך ביקש ממנו
להטות את המילה "qui", הוא קם ובלי לחשוב הרבה השיב "מיין קי, דיין קי,
זיין קי" (ביידיש פרתי, פרתך, פרתו). הכיתה התפקעה מצחוק לשמע דבריו,
ואפילו המורה לא הצליח להסתיר חיוך קל שנצנץ בעיניו, אך מפאת המשמעת ביקש
ממנו לעזוב את החדר.
אחרי שהשלים את הלימודים בתיכון ועבר את בחינות הבגרות, למד משפטים בבוקרשט ועבד כמעט 30 שנה ככתב ברשות הרדיו הרומנית.
לפני כמה שנים ביקר בישראל ונפגש עם חבריו ועם אחיו דניאל מיכאלי שחי ברמת גן.
בשנת
2000 כאשר שהיתי ברומניה יצרתי קשר אתו ונפגשתי במשרדו שנמצא בבניין
התיאטרון היהודי בבוקרשט. החדר היה גדוש בספרים וחוברות, ועל שולחנו ערמות
ערמות של ניירות. הוא ישב מולי והתחיל לעדכן אותי על כל מה שעבר עליו מאז
שנפרדנו וסיפר על החלטתו, אחרי שסולק כיהודי ממקום עבודתו בשירות הרדיו
לפנות לתיאטרון היהודי כדי לנצל את הידע הרב שלו בשפת היידיש, ואכן לאחר
זמן קצר נתמנה כמזכיר ספרותי של התיאטרון ועשה שם חיל. כמו כן, סיפר לי
במצב רוח מרומם שהתחתן ונולדה לו בת זקונים שבסדר האחרון כבר שאלה את ארבע
הקושיות.
לאחר שיחה ממושכת וידידותית שבה העלינו זיכרונות מעבר, נפרדנו
לשלום, ולא תיארתי לעצמי שזו תהיה הפעם האחרונה שאני רואה אותו בחיים. אכן
נדהמתי לשמוע כעבור שנה שמניו הלך לעולמו בטרם עת. במאמר שהופיע בביטאון
איגוד הקהילות היהודיות מרומניה "Realitatea Evreiască" תחת הכותרת "נפל
כוכב תרבות יהודית" הספידו אותו אנשי רוח ותרבות שונים.
וברוח הנאמר
במסכת עירובין י"ח "מקצת שבחו של אדם אומרים בפניו וכלו שלא בפניו" (כלומר
אחרי שנפטר), העלו על נס את אישיותו ותרומתו המכרעת בעבודתו כמזכיר
הספרותי של התיאטרון. הוא תרגם ליידיש ורומנית אין ספור מחזות מספרות
העולמית. היעלמותו בטרם עת היא אבדה קשה לכל שוחרי תרבות ובמיוחד לאלה
שהשפה יידיש שגורה בפיהם, ונהנים עד היום לשמוע אותה מעל בימות התיאטרון
וכמובן לכל חבריו.
|
