סיפורים אישיים של יהודי סוצ'בה והסביבה
סיפורו של שמחה שטטנר

אני שמחה שטטנר בן ר' אברהם (בומי) ומרת פערל (מרגלית) לבית שנרך ז"ל. אחי, גיל שטטנר, מתגורר בחיפה עם משפחתו.

אודות אבי מורי ר' אברהם (בומי) שטטנר ז"ל

אבא ז"ל נולד בה' אלול תרפ"ד בשוץ לאביו ר' שמחה שטטנר (בן הדומ"צ הרה"ג ר' גרשון שטטנר) ולאמו צפורה (פופה) בת ר' ישראל קוך מצ'רנוביץ. במשפחה היו עוד שני ילדים: האח הבכור בשם דוד שנפטר בגיל צעיר מאוד וקבור בבית העלמין בשוץ, והאחות רחל (מדי) שנפטרה ממחלת טיפוס בגלות טרנסניסטריה. המשפחה התפרנסה מבית מסחר לעור. את כל שנות ילדותו ונעוריו עשה אבא בשוץ, בחדר בתלמוד תורה ובבית הספר המקומי.












אברהם בומי ופרלי (שנרך) שטטנר ז"ל

בהיותו בן שש עשרה גורש יחד עם כל בני משפחתו לגולת טרנסניסטריה הנוראה, שם היטלטלה המשפחה בכמה מקומות ביניהם שארגורוד וקופיגורוד. בשלב מסוים נלקחה המשפחה למחנה באחד היערות, כאשר היה ידוע שבאותו המחנה הגרמנים יש"ו הורגים את כל היהודים הנכנסים בשעריו. בנסי נסים בחסדי השי"ת הצליחה המשפחה לברוח מהמחנה. שם בטרנסינסטריה נפטרו ממחלות ורעב הסבא והסבתא שטטנר והאחות הצעירה רחל (מדי). לקראת סיום המלחמה כאשר הרוסים התחילו להתקדם לעבר רומניה, החליט אבא לחזור והתקדם לעבר בוקובינה יחד עם התקדמות הצבא הרוסי. כאשר חזר לשוץ מצא שהבית היה תפוס על ידי גויים. הוא עבר לקרובי משפחה בצ'רנוביץ והחל לעסוק במסחר. לאחר כשנה נודע לו כי ההורים גם הגיעו לצ'רנוביץ, זאת בשעה שהוא כבר בינתיים חזר לבית בשוץ. אבא שעשה חיל במסחרו, שלח הודעה להורים, ואכן הם חזרו לשוץ וכעדות להצלחתו במסחרו, הוא בא לקחת את הוריו בכרכרה מתחנת הרכבת. סבתי וסבי, לקחו את הכסף שאבא הרוויח, ובאמצעותו החלו לשקם מחדש את בית המסחר, ואילו אבא עצמו נשלח ללמוד, על מנת להשלים את השכלתו התיכונית. אבא השלים בתוך שנה פער של שלוש שנים וקיבל תעודת בגרות רומנית.
באותם השנים שאחרי המלחמה הצטרף אבא לתנועת הנוער הציוני כפעיל, ולאחר זמן היה שותף בהנהגה הארצית של התנועה ברומניה. עסק רבות בארגון פעילות תנועתית מקומית ובארגון העלייה לארץ הקודש. משום פעילותו זו קבע אבא באותם השנים את עיקר משכנו בבוקרשט. אבא דאג לעלייתם של בני המשפחה, כאשר הוא נשאר מאחור להמשיך ולארגן את עליית יהודי רומניה לארץ. המשפחה שהגיע לחופי הארץ נשלחה על ידי הכובש הבריטי לקפריסין, ששם שהו כשנה. בשנת 48' החלו השלטונות הקומוניסטים ברומניה לעצור את כל הפעילים הציונים ברומניה, וכמובן אבא היה ברשימות המבוקשים על ידי השלטונות. בדרך נס ביום שבו באו לעצור אותו, זכה אבא מספר שעות קודם לעלות לאונייה המפליגה לארץ ישראל. משום היותו מבוקש, התחבא אבא בבטן האונייה עד צאתה מהמים הטריטוריאליים של רומניה.
בשנת תש"ט הגיע אבא לחיפה והצטרף שם להוריו. הוא התחתן עם אימא פערל (מרגלית) בת הרה"ח ר' יעקב ומרת צ'רנה רבקה שנרך, שאותה כבר הכיר בשוץ לאחר המלחמה, והם הקימו את ביתם בחיפה. אימא למדה בסמינר ה"ריאלי" למורים ואבא למד ראיית חשבון וב"ה זכה להיות אחד הטובים והידועים בתחום ראיית החשבון בארץ. היה שותף במשרד גדול ומצליח, ועמד במשך 35 שנה בהתנדבות בראש החוג לראיית חשבון באוניברסיטת חיפה. הוא היה פעיל בהתנדבות בכמה ארגונים ובוועדות מוניציפליות שונות בעיריית חיפה. ההורים זכו בחסדי השי"ת לנצל מאימי השואה הנוראה, לבנות משפחה ולהוליד שני בנים. אבא אף זכה לרקוד בחתונתו של נכדו הבכור. אימא נפטרה בשנת תשמ"ד. אבא נפטר בשנת תש"ס.


על המשפחה

משפחת שטטנר מקורה בפולין. ראש המשפחה היה הרה"ג ר' גרשון שטטנר זצ"ל, אשר נולד בפולין והתייתם בגיל צעיר מאוד מאב ואם. כילד הוא הסתובב שם ברחובות העיר זבלטוב, פגשו הרב המקומי שם ושאלו האם ברצונו להיות רב. הוא ענה שכן, ואז לקחו הרב לביתו, ואכן צמח שם אחד מגדולי הדור בתקופה שלפני השואה. בזבלטוב הוא נשא את מרת זיסל לבית שכטר ומשם הם הגרו לקוסוב.
באותה תקופה היה בשוץ כ"ק האדמו"ר ר' משה הגר זצ"ל, הוא שמע על ר' גרשון והביאו לשוץ על מנת שילמד עם בנו ר' חיים. כאשר הגיעה המשפחה לשוץ, הסבא התמנה לדיין העיר ועל פי עדויות מאנשים ממקומות שונים בבוקובינה, הסתבר לנו כי שמעו של הסבא כפוסק וגדול בתורה יצא בכל המדינה כולה. הם חיו שם בדלות גדולה מקצבה זעומה של הקהילה, עד כדי כך שאפילו ש"ס לא היה לו משל עצמו, אלא היה שואל ספרים מבית הכנסת, הוא המית עצמו באוהלה של תורה כפשוטו. אבא ז"ל היה הנכד הבכור, ואף נקרא על שמו של אביו של הסבא, ומטבע הדברים היה קרוב מאוד לסבא. כילד היה יושב ימים שלמים בלשכת הסבא להאזין לשאלות שהיו באות לפניו וללמוד איתו. למרות מקורו הליטאי הוא זכה לאהבה גדולה ולקרבה מיוחדת גם אצל "אהבת ישראל", האדמו"ר ישראל מוויז'ניץ זצ"ל. באותם הימים התמנה הרב משה חיים לאו ז"ל (אביו של הרב לאו שליט"א) כרב בשוץ, והוא היה חתנו של "אהבת ישראל". הסבא ישב ולמד איתו וקירב מאוד אותו, שהרי הרב לאו היה אברך צעיר שנתמנה משום יחוסו והיותו חתנו בזיווג ראשון של האהבת ישראל. לימים היתה שמחה אצל הרב לאו ואהבת ישראל הגיע לשוץ, והביא איתו מתנה מיוחדת לסבא כתודה והערכה על כל מה שעשה עבור חתנו. בין אהבת ישראל והסבא היתה מחלוקת הלכתית, ביחס למיקום המדויק שבו יש לעשות את הפתח של אוצר הזריעה במקווה.















הדיין גרשון שטטנר

בקיץ תשנ"ט נסענו אבי ז"ל ואני לבקר בשוץ, לאחר שנודע לנו כי אחד הבתים היחידים שנשארו מהתקופה שלפני המלחמה, הוא ביתו של הסבא. אבא זכר כי הסבא השאיר אחריו כמות גדולה מאוד של כתבי יד, אוצר בלום של תשובות הלכתיות וחידושים על הש"ס, והוא אף זכר היכן הם היו בבית. ניסינו להתחקות אחר הכתבים, אולם לדאבוננו ללא הצלחה. באותו הביקור היתה התרגשות גדולה, כאשר מצאנו בבית הכנסת חברה ג"ח לוח על קיר בית הכנסת, ובו מופיע שמו של סבי ז"ל שעל שמו אני נקרא שמחה שטטנר. בשוץ היו עשרה בתי כנסת, היחיד ששרד הוא בית כנסת זה. שמעתי מאנשי שוץ עצמה, כי בית כנסת זה שרד, משום שלא דיברו בו בעת תפילה, יש בידי מספר מכתבים מקוריים שכתב הסבא לרה"ג משולם ראטה זצ"ל בהיותו הרב של צ'רנוביץ, שנמצאו בעזבונו של ר' משולם.
נקודה מעניינת שלמדתי מאחד המכתבים היא, כי היו שנהגו באותם הימים כאשר נתבטל שידוך, לכתוב פתק על ידי הרב, המתיר את הבחורה להשתדך לכל אחד ללא שום חשש ופקפוק. לאחר בירור, הסתבר כי היה מקרה כזה עם אחת מבנותיו של הסבא שהשתדכה, והחתן פשוט נעלם.
בביקורנו בשוץ, פגשנו את השמש של בית הכנסת חברה ג"ח, יהודי שהיה אז בן 93 בשם פלר. הוא זכר את המשפחה כולה, וידע לספר כי הוא זוכר כילד ששלחו אותו אל הסבא עם עוף לשאול שאלה על כשרותו. כן הוא זוכר כי שלחו אותו לקנות חתיכת עור לצורך תפירת נעלים מבית המסחר לעור שהיה בבעלות סבי ר' שמחה. סבא גלה עם כל המשפחה לטרנסניסטריה. שם בשארגורוד נפטרו הסבא והסבתא וכן אחות של אבא רחל (מדי). אמו של אבא היתה מרת צפורה (פופה) לבית קוך מצ'רנוביץ מחסידי בויאן.
ההתמודדות כיהודים, במיוחד כנערים יהודים ודתיים, בתוך סביבה אנטישמית, היתה קשה וכרוכה בהתמודדות עם הצקות ומכות מצד ילדי הגויים. אבא סיפר לי כי בהיותו בבית הספר היסודי קרה שהמורה רצתה להעניש אותו. היא ציוותה עליו לעמוד בפינת הכיתה על הברכיים. אבא משום החינוך שספג ידע שיהודי לא עומד על הברכיים, והוא קם וברח מבית הספר. לבטא את העומק בהפנמה של יהודי שגדל על ברכי היהדות המקורית והשורשית, אספר כי התפילין שאבא קיבל לבר המצווה שלו היו הדבר היחיד שעליו הוא שמר מכל משמר. הם עברו איתו את כל תקופת השואה, את כל דרכי הייסורים וכן בנתיבי הבריחה בסוף המלחמה. תפילין אלו הגיעו איתו לארץ, ולדאבוננו הגדול לפני כעשר שנים הם נעלמו מתאו בבית הכנסת בחיפה.
אימא ז"ל באה ממשפחת שנרך בתם של ר' יעקב ומרת צ'רנה רבקה ז"ל, מחסידי ויז'ניץ, שגרו בכפר סמוך שנקרא איליששטי. תקופה קצרה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה המשפחה גורשה והגיעה לשוץ, וחזרה אליה גם אחרי המלחמה.



מכתבו של הרה"ג גרשון שטטנר לרה"ג משולם ראטה זצ"ל
(תירגם שמחה שטטנר)

ב"ה
מאל רוכב ערבות רבוא רבבות ברכות וטובות לכבוד הרב הגאון הגדול והמפורסם בכל קצה ארץ החריף ובקיא בכל חדרי הש"ס ופוסקים משנתו קב ונקי רבים ילכו לאורו עמוד הימיני פאר הדור גאון אדיר גאון אמת נרו יאיר מעוז ומגדול עוקר הרים בפלפולו לחכמתו אין חקר הטוב ומטיב מברכין ברכת הנהנין מאורו הרב החשוב כבוד מורינו ורבינו הרב משולם שיבדל לימים טובים ארוכים אב בית דין דקהילת קודש חראסקוב וכעת נתקבל לשעה טובה ומוצלחת לאב בית דין בקהילתנו בקהילת קודש שאץ יגן עליה אלהים.

אחרי דרישת שלומו הטוב ושלום כל המסתופפים בצלו צל הדרת גאונו באתי לברך את הדרת גאונו שליט"א (שיבדל לימים טובים ארוכים) בברכת מזל טוב ויהא רעוא מה' שירום ראשו אכולא כרכא (על כל העיר) ויהא יום בואו לשעה. טובה ומוצלחת וישב על מי מנוחות וינהל עדתינו על ברכי התורה והיהדות עד ביאת גואל צדק אמן סלה. נהירנא (ידוע) כי בימי בחרותו בעת עמדו לפני רבו הגאון המפורסם אב בית דין דקהילת קודש רימילוב זכר צדיק לברכה היה כבוד הדרת גאונו עם רבו זכר צדיק לברכה בעיר קיטוב אודות איזו מדון והיה כבוד הדרת גאונו שליט"א בקאסוב ופלפל הרבה עם הרבנו המופלא מורינו ורבנו יחיאל ושמעתי ממנו אש דת קושיא אחד שהקשה בסוגיא דעליה (כך מגדיר את שם הסוגיה) ביבמות דף ו' במה שמשיב הש"ס לא בלאו דמחמר (שם של מלאכה בשבת שכווונתה הובלת הבהמה) וגם אנכי פלפלתי עמו בקושיא זו אבל נעלם ממני כעת ועיקר הוא שגם אש דת היה הלך שמעו הטוב אין לשער. והנני עומד ומצפה ומחכה לקראת בואו בשעה טובה ומוצלחת ובזה הנני דורש שלומו באהבה רבה ונאמנה. החתימה