סיפורים אישיים של יהודי סוצ'בה והסביבה
סיפורו של ד"ר סשה קרנר

נולדתי בסוצ'בה בשנת 1939 להורי אנה וברל קרנר שהתפרנסו מחייטות. יש לי אחות יותר מבוגרת סידי שוורץ נוימן. הוגליתי לטרנסניסטריה בשנת 1941 בהיותי בן שנתיים. איבדתי בטרנסניסטריה את שני הסבים שלי מצד אימא וכן דוד (אח של אימא). סבי יוסף מרדינגר ז"ל עבר ניתוח ערמונית בבית החולים בסוצ'בה 4 ימים לפני הגירוש, ולמרות מצבו הוצא על ידי השלטונות מבית החולים, הוגלה לטרנסניסטריה ונפטר במוגילב מיד בהתחלה מחוסר טיפול רפואי. סבתי רחל הוכנסה לקונבוי עוד לפני שבעלה נפטר ובדרך אוקראיני אחד חמד את המעיל שלבשה, הוא רצח אותה על ידי מכה עם מקל עץ בראשה ולקח לעצמו את המעיל. אינני יודע איפה זה קרה בדיוק מאחר שאני והורי נשארנו במוגילב ושמענו על גורל הסבתא מאנשי סוצ'בה אחרים שהיו באותו קונבוי וראו את המעשה הנפשע.

אחרי שובנו, גרתי בסוצ'בה ברחוב הראשי, סיימתי את לימודי בבית הספר התיכון וגמרתי את הפקולטה לרפואה ביאסי. בשנת 1970 היגרתי לארצות הברית וגרתי בשיקגו, שם עברתי התמחות מחדש כמנתח.
אני נשוי לדניאלה (מאוזי) קניג ילידת צ'רנוביץ שגרה בסוצ'בה אחרי המלחמה ורואה עצמה כשייכת לסוצ'בה. יש לנו שני בנים פאול קרנר (רופא, נולד בסוצ'בה בשנת 1965) וריכרד קרנר.

הורי היגרו אף הם לארצות הברית בשנת 1963 ואמי חיה כיום בפלורידה. אם אשתי, אנה קניג ילידת צ'רנוביץ גרה כל השנים אחרי מלחמת העולם השנייה בסוצ'בה, שבה היו לה קרובי משפחה וחברים רבים. לבסוף אני זוכר לטובה את גן הילדים העברי בהנהלת גב' איזוליס שרוב תלמידיה חיים כיום בישראל.

(תרגם מרומנית יהודה טננהאוס)